כיצד נשמר מהפסד פירות שביעית? הדרכה מעשית

פרשת בהר פותחת במצוות השמיטה. אחד הדינים הנלמדים מפרשה זו, הוא איסור הפסד וסחורה בפירות שביעית, שנאמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חכמים: לאכלה – ולא להפסד (פסחים נב ב), לאכלה – ולא לסחורה (עבודה זרה סב א).

יש הסוברים שיש מצוה באכילת פירות שביעית, שנאמר "לאכלה", ובחזון איש פסק שאין בזה מצות אכילה. ולמעשה יש ענין להעדיף אכילת פירות שביעית על אכילה אחרת, כיון שיש הסוברים שיש בזה מצוה (הגרי"ש אלישיב).
אסור לקלקל פירות שביעית אפילו כל שהוא, וגם שאריות אוכל שעדיין ראויים לאכילה, אסור לאבדם. ולכן לא יזרקם לכיור או לאשפה. ואפילו עטף את האוכל בשקית ניילון, אין לזרקו לאשפה, כיון שאין דרך בני אדם להוציא אוכל משם ולאכול, והרי זה נחשב כמאבדו בידיים.

כשמורידים שאריות אוכל מהשולחן לאחר האוכל, יש להיזהר שלא לערבב את כל השאריות יחד, כגון שארית סלט ירקות – אין לזרוק לתוכו פירורי לחם וכד', כיון שזה מקלקל את האוכל. אלא יניח כל מין בנפרד בתוך שקית.

שאריות שנשארו לאחר סחיטת הפירות יש בהם קדושת שביעית וצריך לשומרן בפח שמיטה.

כלים שדבוק עליהם שאריות אוכל של שביעית, אם זה מעט מאד, שגם בני אדם החסים על ממונם נוהגים לזרקם – מותר לרחוץ את הכלים מהאוכל שעליהם.

תבשיל הקדוש בקדושת שביעית הנמצא מחוץ למקרר, ואם יישאר כך יתקלקל, אין חיוב להכניסו למקרר, משום שהאיסור הוא להפסידו, אבל אין חיוב "לשמור" מהפסד.

וכן אין איסור להוציא תבשיל מחוץ למקרר בכדי לאכול ממנו, גם כשיודע שלא יחזיר את הנשאר, כיון שאינו עושה כן כדי להפסידו אלא כדי לאוכלו.

אין להניח שאריות פירות שביעית ליד פחי הזבל, כיון שאוספי הזבל יקחו גם את השקיות המונחות ליד הפחים, ואע"פ שאין הוא מפסיד את הפירות בידיים, אך אסור גם לגרום להם הפסד. אבל אם יודע שעד שייקחוהו ייפסל האוכל ממאכל בהמה, מותר להניחם שם.

אין להניח פירות שביעית בשמש, כיון שממהרים להתקלקל והוי גרם קלקול.

מותר לחתוך חצי פרי כדי לאוכלו, אע"פ שהחצי הנשאר יתקלקל מהר יותר, כיון שכך הוא דרך אכילה. וכן מותר לתת לתינוקות לאכול פירות שביעית כיון שנותן להם כדי שיאכלו, ואע"פ שהם אוכלים חלק מהפרי, אין לחשוש במה שחלק מהפרי הולך לאיבוד.

ירקות שהדרך לתתם בתוך מרק או שאר תבשילים, מותר אף שאין אוכלים אותם אחרי הבישול והם הולכים לאיבוד. ויש במרק קדושת שביעית. אבל מים שהתבשלו בהם תפוחי אדמה של שביעית, אע"פ שיש בהם טעם מפירות שביעית, מותר לזרקם, כיון שאין הדרך להשתמש בהם.
מותר להשתמש בפירות שביעית למה שאותו פרי מיועד, אבל אסור להשתמש בהם שלא כדרך שימושם הרגיל. וכן אסור לשנות אותם מברייתם. ולכן אסור לאכול פירות שביעית שלא כדרך אכילתם: דבר שהרגילו לאכלו מבושל – אסור לאכלו חי, כגון תפוחי אדמה קישואים וחבושים. דבר שהרגילות לאכלו חי – אסור לבשלו, כגון תפוזים אבוקדו וצנון. ואם עבר ובישלם והם ראויים לאכילה, אין איסור לאכלם, מפני שהאיסור הוא הבישול. וכן דבר שדרכו בכבישה אסור בבישול ודבר שדרך לאכלו חי אסור בכבישה.

אפיה, צליה ובישול נחשבים לדרך שימוש אחת, וכל שדרכו באפיה מותר גם בצלייה ובישול וכן להיפך, ובלבד שאינו מתקלקל על ידי כך.

לאור האמור עולה, שאסור לבשל לאפות ולצלות או לכבוש: אבטיח, בננה, צנון, אבוקדו, אפרסמון, פירות הדר, חרובים, ענבים, צבר, שסק, תאנה, תמר וכד'.

ואסור לאכול חי: בטטה, דלעת, חציל, כרובית, כרפס עלים ושורש, כרתי (לוף), סלק, תפוחי אדמה, תרד, חיטה, חומוס, עדשים, פול, תירס, זית, חבוש וכד'.

ומותר לאכול בין חי בין מבושל: תפוח, אגס, אפרסק, משמש, דובדבן, גזר, כרוב, עגבניות, בצל, שום וכד'.

אוכל שרוב הציבור אינם מבשלים אותו, אלא רק מיעוט, אך המיעוט הוא מיעוט שאינו מבוטל כגון מנהג מקום מסוים, או עדה מסוימת, או אצל טבעונים וצמחונים, והם עושים זאת לעיתים קרובות, נחשבת צורת אכילה כדרך, ומותר לכולם לעשות כן.

אסור לשתות שמן של שביעית בפני עצמו, כיון שאינו ראוי לאכילה באופן זה, אלא רק על ידי טיבול באוכל אחר.

מותר לטגן בשמן של שביעית, ודווקא כשבא השמן לתת טעם, אך אם מורחים שמן על המחבת או הסיר רק כדי שלא ידבק האוכל, ואינו בא לתת טעם כלל – אסור.

השמן שנשאר לאחר הטיגון אסור לזרקו, אפילו אם הוא נפסל מאכילת בהמה, שיש בו קדושה כל זמן שראוי להדליק בו.

אסור לסוך בשמן של שביעית בזמנינו, אבל מותר להדליק בו כיון שזה עומד לכך גם בזמנינו. ודווקא נר של שבת או כל נר שמשתמשים לאורה, אבל נר חנוכה אסור, כיון שאסור להשתמש לאורה, וכן נר 'יארצייט' אסור כיון שאסור להשתמש בו.

אסור להשתמש בפירות שביעית לרפואה, כיון שזה מפסידו מאכילה, וכן אסור להסיר כתמים במיץ לימון של שביעית כיון שאינו עומד לזה.
אין לשנות פירות מברייתם – אם אין דרכם בכך. ולכן מותר לרסק תפוחים גזר וכד' – מפני שדרכם בכך. ואפילו פירות שהדרך לרסקם רק עבור תינוקות, כגון בננות – מותר. וכן מותר להכין ריבות וממרחים מפירות שדרכם בכך. ומותר להפריד את הנוזלים המופרשים מהפירות תוך כדי ריסוקם, אם הם מפריעים להכנת המאכל, אך ישמרם בקדושת שביעית. וכן מותר לטחון שום, בצל, אגוזים ושקדים כדי לערבם באוכל, שכך דרכם.

מותר לעשות מיץ מפירות שביעית שהדרך לעשות מהם מיץ, כגון תפוזים, אשכוליות, לימונים, ענבים, גזר וכד', ואפשר גם לסננן. ואת הפסולת של הפרי שנשאר אחרי הסחיטה יש לשמור בקדושת שביעית.

מותר לקלף פירות וירקות של שביעית שהדרך לקלפם, כגון תפוחי עץ, גזר ומלפפון וכד', ואע"פ שאפשר לאכלם עם קליפתם. ואת הקליפות יש לשמור בקדושת שביעית. אבל פירות שאין הדרך לקלפם כגון עגבניות, שזיפים וכד', אסור לקלפם בשביעית, אבל מותר להסיר את הקליפה עם חלק מהפרי, באופן שהחלק המוסר עדיין ראוי לאכילה.

פירות שהדרך לקלפם רק לקטנים, מותר לקלפם לאכילת קטנים ולא לגדולים.
גם מאכל בהמה כגון קליפות או מאכל שהתקלקל ממאכל אדם, יש בהם קדושת שביעית. ובעיר, אע"פ שאין מצוי שם בהמות ואין הדרך לשמור את הקליפות עבור הבהמות, מכל מקום ראוי להחמיר ולנהוג קדושת שביעית בקליפות, כיון שבמקום שיש בהמות הדרך להאכילם קליפות.

כיון שבזמנינו אין מאכילים את הבהמות גרעינים, ואין דרך בני אדם לפתחם בשביל לאכול את הנמצא בפנים, לכן אין להם קדושת שביעית, ואפשר לזרקם מיד לאחר האכילה. אבל אם דבוק עליהם אוכל בכמות שבני אדם אוכלים, אין לזרקם.

אסור להאכיל מאכל אדם לבהמה. אבל אם הבהמה הלכה מעצמה לאכול מהפירות במחובר, אין למנוע ממנה.

מעונינים להצטרף לגלאט!

הצטרף לניוזלטר 'גלאט' – מדריך הכשרות החודשי מבד"ץ "שארית ישראל" במתכונת דיגיטלית ישירות אליכם למייל