צור קשר

שאלה שהגיעה למוקד בימי הקורונה מכמה ישיבות, עסקה בנושא מעניין. בתקופה זו, הנוהל בישיבות הוא שהבחורים (שעדיין לא חלו בקורונה) צריכים לאכול את הארוחות כל אחד בחדרו, על מנת למנוע שרשרת הידבקות ח”ו בזמן האכילה. התעוררה שאלה, האם צריך לעשות עירוב חצרות בין חדרי הפנימיה. הטעם שתמיד לא צריך עירוב בישיבה עצמה [למקפידים שלא לסמוך על העירוב השכונתי שמסביב לישיבה], כי כולם אוכלים בחדר אוכל אחד ונחשבים כבית אחד, למרות שישנים בחדרים נפרדים. משא”כ בתקופה זו שאוכלים בחדרי הפנימיה וכל אחד בחדרו, ואף מקפידים שלא יאכל זה בחדרו של זה, א”כ הרי הם כ’דיורים חלוקים’, ולפי זה יוצא לכאורה שיש חיוב לעשות עירוב חצרות בין חדרי הפנימיה [במקרה שאין עירוב או שלא מסתמכים על העירוב שמסביב לישיבה].

דבר מעניין שהיה לפני ר”ה ולמעשה היה זה העירוב האחרון שהוקם ע”י מוקד העירוב בשנה הקודמת, שנת תש”פ, היה בערב ראש השנה. לעירוב הזה היתה יחודיות לעצמה, שהוא נעשה על פי בקשת רבנו מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט”א, מביתו ברחוב ראב”ד עד היכל הישיבה. מרן שליט”א הגיע לתפילות הימים הנוראים בהיכל הישיבה, וגם בשנה זו תקע מרן את התקיעות של ר”ה, ד’ יאריך ימיו ושנותיו. כדי לשמור על בריאותו בתקופה זו של הקורונה, ובפרט בימים אלו שבוודאי רבים יבואו לקבל את ברכתו לשנה טובה – ויעמדו ברחוב לפגוש את מרן בדרכו לישיבה – אחרי תקופה ארוכה שלא יצא מביתו, ויש חשש גדול שיתקרבו אליו באופן שלא יהיה ניתן למנוע את הדבר. החליטו בני הבית לעשות “קפסולה ניידת” – כעין חדר על גלגלים, מוקף במחיצות שקופות, והמלווים יובילו את הקפסולה כשמרן הולך בתוכה, וכך האנשים יוכלו לראות את פניו ולהתברך בלי אפשרות להתקרב [ומשם יעבור למדרגות סגורות שלא יעברו בהם].

כשאמרו את הרעיון למרן שליט”א, הוא התנה שיעשו עירוב מצומצם ומהודר לרחוב זה לבד. אע”פ שהוא עצמו לא יטלטל, בכל זאת רצה מרן שגם מה שהאחרים מטלטלים עבורו יהיה בהידור. בני הבית פנו לגאב”ד הגר”ש רוזנברג שליט”א, שיתכנן את האפשרויות לעשות עירוב במקום זה, לבדוק היכן הגדרות כשרות, והיכן אפשר לעשות צורת הפתח קלה ומהירה שתעמוד באופן זמני לשבועיים אלו. לאחר בדיקה מדוקדקת ראו בני הבית שיהיה להם קשה מאד לבצע את התקנת העירוב, ובפרט שהיה כבר סמוך לר”ה. הם פנו ל’מוקד העירוב’ שיעשה את העירוב בדחיפות, באמצעות הכלים והאביזרים המקצועיים שברשותו, ומיד למחרת הותקן העירוב, ועמד בשלימות עד אחרי הימים הנוראים.

דוגמא לצורת הפתח אחת שנעשתה באותו עירוב, ממנה ניתן לעמוד על דין מסוים מתוך הדינים שנוהגים בענין זה; בירידה מרחוב ראב”ד לרחוב מהר”ל, מול ביתו של מרן שליט”א, אמר הגר”ש רוזנברג שליט”א בעת תכנון העירוב, שיש לו פתרון פרקטי בנוגע למקום הזה: במקום להעמיד עמוד מיוחד, אפשר לקשור את החוט מעל הארון של בזק, ובנוסף נרויח שהארון עצמו יהיה כמו לחי, ולא נצטרך להוסיף עליו כלום.

בסוכות בשנה זו, התעורר הצורך לעשות עירוב מיוחד למלונית הקורונה ‘מעלה החמישה’, ששהו בה כמה מאות בחורים ומשפחות, ועשו להם סוכות גדולות מחוץ לחצר המצומצמת. מאחר והשנה יו”ט ראשון חל בשבת, היה צורך לעשות להם לפני החג עירוב טוב, שיקיף את השטח שבין המלונית לסוכות. אחד מהמשגיחי כשרות שבמקום פנה למוקד העירוב, להדריך אותו ולייעץ לו כיצד לעשות את העירוב. במקרה זה היתה בעיה קשה, שבגלל הפיקוח של פיקוד העורף לבודד את החולים, לא ניתן היה להיכנס אל המקום לראות היכן יש גדרות והיכן ניתן להשלים.

מוקד העירוב הגה רעיון טכנולוגי חדשני. בשנה האחרונה רכש מוקד העירוב רחפן יקר ומשוכלל, בו ניתן לצלם במקומות שלא ניתן להגיע רגלית. לאחר קבלת אישור מהפיקוד שבמקום, הטיס צוות המוקד את הרחפן מעל החצר – לבדוק היכן יש גדרות והיכן המקום פרוץ. ע”י הצילומים ניתן היה לקבוע את מקום חיבור העירוב ולדעת היכן חסר.

אמנם, יש דברים שאי אפשר לראות מהגובה ובפרט כשיש עצים, ולכן בתיקון המחיצות למקום החסר, היה צורך לראות בפועל את המקום. המשגיח עמד בקשר עם מוקד העירוב שעות ארוכות, לקבל הנחיות כיצד לעשות כל דבר ודבר, עד שהצליח לעשות את העירוב למתחם המורחב.

לדוגמא, באחת מצורות הפתח שעשה, היתה תעלה שעוברת באמצע חלל הפתח. מאחר ובמקרה הזה מדובר על פתרון זמני לשבת אחת, ואין בעיה שיסלקו אותו אחר כך, ובפרט שבאותה תקופה לא היו גשמים, לכן הפתרון היה לבטל את התעלה על ידי השלכת אבנים גדולות או עפר לכל רוחב התעלה ובאורך של לפחות ד’ טפחים, שהם כביכול מגביהים את הקרקע, ולא נשאר בדפנות גובה י’ טפחים.

לפעמים השלכת אבנים לסתום עומק ורוחב כזה, הם מאמץ גדול. המשגיח שאל אם הוא יכול להניח שם קרשים או קרטונים. והתשובה שקיבל, שהביטול לקרקע הוא דוקא באבנים ועפר, משא”כ חפצים אינם מתבטלים לקרקע, אלא הם כמונחים על הקרקע [לפחות כשאינם קבועים לזמן ארוך], ולכן הם לא יבטלו את דין המחיצה של התעלה. אמנם אם מכסים את התעלה בקרש רחב, יש היתר אחר.

בשמחת תורה השנה בעקבות ההוראות מגדולי ההוראה שליט”א, רבים עשו את ההקפות ברחובה של עיר, וכיון ששמחת תורה חל בשבת, יש איסור לטלטל את ספר התורה אם אין עירוב כשר, וגם במקומות שיש עירוב שכונתי רבים נמנעים מלסמוך עליו. במקומות רבים עמלו לעשות עירוב ברחוב הסמוך לבית הכנסת. עוברי אורח שנסעו והלכו ברחובות, נעצרו לראות במחזה, להבין מה עושים בעירוב, מהי צורת הפתח, ואיך אברכי משי עמלים בגופם להעמיד קרשים ולקשור חוטים. אברך שאל, האם באמת בעיר רגילה צריך לעשות עירוב מצומצם סביב בית הכנסת, ומה זה מועיל למי שמחמיר לא לטלטל תמיד.

התשובה שניתנה היא, שהדבר תלוי במצב העירוב הקיים באותו מקום. יש ערים גדולות וישובים שהעירוב בהם מפוקפק מאוד, ובוודאי שצריכים מעיקר הדין לעשות עירוב סביב לבית הכנסת. יש מקומות שהעירוב בנוי טוב ומפוקח טוב ברמת עירוב שכונתי, ועם כל זאת יש בעיה של שכירות מהדירות של גוים ומומרים, שקשה לפתור אותה בזמנינו, כי אין למשטרה סמכות מספיקה על פי ההלכה להשכיר את הדירות. כך למשל בירושלים בשכונות רבות ובהם רמות א’, רמות ב’, נווה יעקב ועוד. דווקא לגבי הוצאת ספר התורה וחומשים מבית הכנסת אין בעיה במקומות אלו, כי ביהכנ”ס נידון כחצר.

ברוב השכונות החרדיות מתקנים עירוב שכונתי טוב, אבל יש רחובות רחבים ט”ז אמה, שלדעת הרבה פוסקים לא ניתן לעשות עירוב בהם, והוא נסמך על השיטות שאין רשות הרבים ללא שישים ריבוא, כמו בעירובים השכונתיים בבני ברק. במקומות אלו רבים נמנעים מלטלטל, ויש ענין גדול לעשות עירוב סמוך לבית הכנסת – כל זה בתנאי שהעירוב לא יכלול רחוב שיש בו דין רשות הרבים. לכן זה מועיל רק לבהכנ”ס שנמצא ברחוב ללא מוצא, או שהיציאות ממנו אינן רחבות, ואז בעירוב המצומצם אין רשות הרבים, והעירוב מועיל גם לדעת השו”ע ושאר הראשונים. אבל אם עושים סתם צורת הפתח על רחוב, יתכן שלא מרוויחים בזה כלום [אא”כ יש בעירוב של השכונה בעיות אחרות שהוזקקו להקל בהם].

ולכן לפני שמחת תורה השנה, פנו למוקד העירוב כמה בתי כנסת שביקשו שהצוות של המוקד יקים להם עירוב בסמוך לבית הכנסת, ובס”ד המלאכה הושלמה עד הדקות האחרונות שלפני החג. כמובן שבכל עירוב יש הרבה נידונים והלכות, שמי שרואה את העירוב אינו מודע להם.