עד לפני שני עשורים, היו מתנזרים בבתי המקפידים על קלה כבחמורה מלהשתמש עם ירקות העלים, כרוב, בצל ירוק, נענע וכו’. נגיעות התולעים השכיחות בירקות אלו הינן רבות, ולא היה ניתן למצוא אותם ולהסירם מעל גבי הירקות, כאשר עוון הנכשל באכילת שקצים ורמשים ידוע לכל בר בי רב.
עם התפתחות הטכנולוגיה, נמצא בס”ד פיתרון גם לנקיון מאכלים אלו, באמצעות גידול בחממות אטומות המגדלות בתוכן שלל סוגי ירקות ועלי מאכל ומונעות מהחרקים ושאר מרעין בישין להיצמד לירק ולהסתתר מעיני האדם.
העבודה לחטא את הירק מבריות זעירות אלו היא רבה והמון סייעתא דשמיא צריכים המפקחים והמשגיחים המומחים כדי לתת את האישור והחותמת של בד”ץ “שארית ישראל” המעידה כי ירק זה ניתן לאכילה ללא חשש.
מיד עם התחלת הצמיחה בחממה כבר בודקים האם האדמה בחממה נגועה, ואם כן, נדרש בשטח טיפול ע”י אגרונום מומחה המבצע במקום הדברה וריסוס מקצועי, עד שהמפקח מאשר את השתילה במקום. אח”כ, במשך כל עונת הצמיחה, ייכנס המשגיח בכל יום לחממה לפקח על שלבי ההתפתחות ולוודא שאין חשש של נגיעות. אחרי שהירק מגיע לגובה סביר, הוא עובר בדיקה מעמיקה והמגדלים מקבלים הוראות טיפול מהמפקח. ייתכנו גם מקרים שלאור הבדיקות ייפסלו משטחים שלמים עקב תקלות שנמצאו בהם. רק בערב פסח האחרון, נפסלו עשרות משטחי חסה לפני שיצאו לשוק, ואין צורך להסביר את המשמעות של פסילת משטחי חסה בערב פסח.
יצויין, כי עדיין נשארת החובה לבדוק ולשטוף את הירקות לפני האכילה, משום שעל אף השאיפה להגיע למאה אחוזים של סטריליות ונקיון מהחרקים והתולעים, כשמערכת הכשרות של בד”ץ “שארית ישראל” הציבה רף גבוה לבדיקות וטיפולים במפגעים אלו, עם זאת לא ניתן לומר על ירק שהוא נקי לחלוטין וגם אחרי האריזה והחותמת המהודרת עלולים להיכשל באחוז קטן של שקצים ורמשים. לכן מופיעה אזהרה בחזית השקית לשטוף שוב את הירקות ולנערם לפני הבישול או האוכל.
בין עלי הפטרוזיליה
לאחרונה התקיים סיור מיוחד ע”י חבר הבד”ץ הגאון הרב צבי וובר שליט”א, המנכ”ל הרב משה מונטג וצוות המפקחים והמשגיחים, במתחם “עלי השרון” הנמצא בכפר הערבי ‘באקה ג’ת’ שעל יד ‘באקה אל גרבייה’, בו מגדלים את כל סוגי הירקות המצויים בתוך חממות אטומות המיוחדות לגידול נקי מחרקים ושאר מזיקים.
במסגרת הסיור נכנסו לתוך אחת החממות, חממה לגידול פטרוזיליה ללא חרקים. כשנכנסו חברי המשלחת לחממה, נגלו לנגד עיניהם המשגיחים – אברכים יראי שמים הכפופים מעל עלי פטרוזיליה ובודקים אותם ברצינות מופלאה. המשגיחים בוחנים ביסודיות כל חופן עלים, מנענעים אותם ושבים לבוחנם. בבדיקה זו מגלים האם החממה ביעד חיובי מבחינת נקיון והעדר חרקים והאם הירק ראוי להתהדר בחותם ‘נקי מחרקים’.
כל ירק והלכותיו וטיבו הוא, לדוגמא, הכרוב חייב לעבור קילוף של חמשה עלים עד שניתן להחליט על כשרותו, הסלרי האמריקאי חייב לעבור שטיפה מדוקדקת עד שניתן יהיה לבדקו מחרקים זעירים המתעופפים וכמו מבקשים להתחמק מעיניו הקפדניות של המשגיח בלא הצלחה. המשגיח כפוף על השולחן כשעיניו צמודות לזכוכית המגדלת וידיו בוחנות את השרץ או הנגיעה לדעת מה טיבו ומה כוחו לסיכון השתיל. זוהי מלאכתו המורכבת של המשגיח ועל כל זה חייב המשגיח ראשית כל להיות תלמיד חכם וירא שמים מרבים; עליו לדעת, כי על פיו יאכלו ענוים וישבעו ובחתימת ידו מכשיר הוא את הירקות ומעיד עליהם כי נקיים הם. אחרי חותמת של בד”ץ “שארית ישראל” יכולים כולם להיות רגועים שלא ייכשלו חלילה בלאוין ובעשין שהזהירה התורה לאוכלי שקצים ורמשים.
עצם המעקב אחרי התפתחות גדילת הירק כבר מוסיף על ההשגחה. לא יתאפשר מצב בו יכנסו למתחם האריזה ירקות שלא עברו השגחה מטעם בד”ץ “שארית ישראל”. ניתן לומר אפוא, כי המשגיחים מכירים כל ירק וירק – מלידתו ועד אריזתו.
“וציויתי את ברכתי”
לסיום הביקור פונים חברי המשלחת למגדל מר סעיד שבארשת רגועה ותוך סיפוק מספר, כי כל החממות הפרושות במתחם שבבעלותו עומדות בזכות בד”ץ “שארית ישראל”. בערב שנת השבע תשס”ח, לפני שתי שמיטות, פנה בהמלצת ידידים לבד”ץ “שארית ישראל” בהצעה להשקיע בחממות שיוכשרו ע”י הבד”ץ. מר סעיד קיבל את כל ההוראות של הבד”ץ באמצעות המפקח המקצועי והחל בבניית חממות על פי דרישותיהם המחמירות והקפדניות. ואכן, בשנת השביעית ראה ברכה רבה בעמלו כי הדרישה לירקות מהודרים מגידולי נכרי עלתה מאד כך שההשקעה הענקית של בניית החממות וטיפולי ההדברה השתלמו לבעלים בסופו של דבר בכפל כפליים. משכך, אף לאחר השמיטה הוא נשאר עם החממות אשר אמנם מצריכות טיפול יומיומי יקר אך השיווק המבורך של ירקות בהכשר בד”ץ “שארית ישראל” הוא גדול ומשתלם כך שנמצא הוא מרוויח מהשקעתו הברוכה.
חברי המשלחת נפנים לצאת מהמתחם, לא לפני שמעיפים עוד מבט על אלפי האריזות המרשרשות המכילות בתוכן ירקות נקיים ומצוננים. אלו מביטים בהם בשלווה ואדישות כמו מנסים להסתיר את התהליך הקפדני והיסודי שעברו עד לאריזתם בשקיות מהמסד ועד הטפחות. אכן, ירקות אלו המתהדרות בחותמת הכשרות של “שארית ישראל” – ראויים לעלות על שולחן מלכים ללא חשש ופקפוק!
