מותר להשתמש בפירות שביעית למה שאותו פרי מיועד, אבל אסור להשתמש בהם שלא כדרך שימושם הרגיל. וכן אסור לשנות אותם מברייתם. ולכן אסור לאכול פירות שביעית שלא כדרך אכילתם: דבר שהרגילו לאכלו מבושל – אסור לאכלו חי, כגון תפוחי אדמה קישואים וחבושים. דבר שהרגילות לאכלו חי – אסור לבשלו, כגון תפוזים אבוקדו וצנון. ואם עבר ובישלם והם ראויים לאכילה, אין איסור לאכלם, מפני שהאיסור הוא הבישול. וכן דבר שדרכו בכבישה אסור בבישול ודבר שדרך לאכלו חי אסור בכבישה.
אפיה, צליה ובישול נחשבים לדרך שימוש אחת, וכל שדרכו באפיה מותר גם בצלייה ובישול וכן להיפך, ובלבד שאינו מתקלקל על ידי כך.
לאור האמור עולה, שאסור לבשל לאפות ולצלות או לכבוש: אבטיח, בננה, צנון, אבוקדו, אפרסמון, פירות הדר, חרובים, ענבים, צבר, שסק, תאנה, תמר וכד’.
ואסור לאכול חי: בטטה, דלעת, חציל, כרובית, כרפס עלים ושורש, כרתי (לוף), סלק, תפוחי אדמה, תרד, חיטה, חומוס, עדשים, פול, תירס, זית, חבוש וכד’.
ומותר לאכול בין חי בין מבושל: תפוח, אגס, אפרסק, משמש, דובדבן, גזר, כרוב, עגבניות, בצל, שום וכד’.
אוכל שרוב הציבור אינם מבשלים אותו, אלא רק מיעוט, אך המיעוט הוא מיעוט שאינו מבוטל כגון מנהג מקום מסוים, או עדה מסוימת, או אצל טבעונים וצמחונים, והם עושים זאת לעיתים קרובות, נחשבת צורת אכילה כדרך, ומותר לכולם לעשות כן.
אסור לשתות שמן של שביעית בפני עצמו, כיון שאינו ראוי לאכילה באופן זה, אלא רק על ידי טיבול באוכל אחר.
מותר לטגן בשמן של שביעית, ודווקא כשבא השמן לתת טעם, אך אם מורחים שמן על המחבת או הסיר רק כדי שלא ידבק האוכל, ואינו בא לתת טעם כלל – אסור.
השמן שנשאר לאחר הטיגון אסור לזרקו, אפילו אם הוא נפסל מאכילת בהמה, שיש בו קדושה כל זמן שראוי להדליק בו.
אסור לסוך בשמן של שביעית בזמנינו, אבל מותר להדליק בו כיון שזה עומד לכך גם בזמנינו. ודווקא נר של שבת או כל נר שמשתמשים לאורה, אבל נר חנוכה אסור, כיון שאסור להשתמש לאורה, וכן נר ‘יארצייט’ אסור כיון שאסור להשתמש בו.
אסור להשתמש בפירות שביעית לרפואה, כיון שזה מפסידו מאכילה, וכן אסור להסיר כתמים במיץ לימון של שביעית כיון שאינו עומד לזה.
