צור קשר

‘המצות של גדולי ישראל’ – מכריז השלט בכניסה למאפיית המצות המפורסמת העומדת תחת השגחת בד”ץ ‘שארית ישראל’, “מצות חבורה” בית שמש. ובעצם, במחשבה שניה, אלו המצות של כל עולם התורה! במאפייה זו נפגשים אברך מכרמיאל עם רעהו מירוחם, ורשתות כוללים גדולות וקהילות בני תורה מכל רחבי הארץ מגיעות בעצמן עם כל הידוריהן ודקדוקיהן, לאפות במאפייה כאן, בבית שמש.

הפעילות במקום בשיאה. התנורים כבר לוהטים שבועות רבים ללא הפוגה. את המתח אפשר לחתוך בסכין. קריאות המשגיחים מפרות את הדממה: ‘קמח’, ‘מים’ ו’לשם מצת מצוה’, ושעון העצר מתחיל את הספירה לאחור. אט אט, המחסנים מתמלאים בחבילות ארוזות של מצות טעימות פריכות ויפות בדרך לבתי האברכים וגדולי ישראל.

כדי לעמוד על רמת ההידור של המצות, התלווה אלינו המפקח של בד”ץ ‘שארית ישראל’ הרב דוד גולדבלט שליט”א, שמונה בפנינו בדרך הילוכו במאפייה את ההידורים המיוחדים ואת הנידונים ההלכתיים שהעלו הגאונים חברי הבד”צ שליט”א על שולחנו של עמוד ההוראה מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל, שחיבב את המצות בהכשר בד”ץ ‘שארית ישראל’ עוד מהימים שהיו ביד בנימין. ישנם הנחיות הלכתיות מראשית הקמת המאפייה מהמייסד הגאב”ד הגרח”ש קרליץ זצוק”ל, אותם נוצר עד היום בזכרונו מנהל המאפייה הוותיק הרב שמעיה יוספוביץ שליט”א.

ה’חבורה’ שתיכנס עוד כמה דקות למלאכת הקודש של ‘כל מה שאעשה היום בעסק המצות אני עושה לשם מצת מצוה’ – היא לא ה’חבורה’ הראשונה שאופה כאן מצות השנה, וכמובן לא האחרונה. אבל לפני שניכנס לתוך המאפייה לראות את עבודת הקודש, אנו שואלים את מנהלי המאפייה הרב יוספוביץ והרב סטנייצקי:

יש הרבה מאפיות של מצות, חלקן ותיקות יותר ממכם, כולן מהדרין בעסק המצות ובכולן נשמעת צעקת ‘קמח מים’, האם יש משהו שתוכלו להצביע עליו ולומר: ‘מצות חבורה’ בית שמש זה משהו מיוחד, זו לא ‘עוד מאפייה’?

המנהלים מחייכים ואומרים: “נתחיל בזה שזו המאפייה היחידה העומדת תחת פיקוחה הישיר של מערכת הכשרות המהודרת בד”ץ ‘שארית ישראל’, כך שבמילים אחרות, זו המאפייה של גדולי ישראל, פשוטו כמשמעו”.

“אך מעבר לכך, כדי להבין את מה שאנחנו הולכים לענות, חייבים להיות כמה שעות במאפייה ולראות מה קורה. המאפייה כאן היא המאפייה של עולם התורה ובני הישיבות, ולכל קהילה וקהילה שמגיעה עם ‘ראש החבורה’ שלה, שבדרך כלל זה המורה הוראה או רב הקהילה, יש את תוספת ההידורים והדקדוקים שלה, וכל מורה הוראה שם את הדגש שלו במקום לפי ראות עיניו, כפי שלמד ושנה את הלכות הפסח וקיבל מרבותיו. ‘לעשות כרצון איש ואיש'”.

“נכון שיש את הבסיס ההלכתי עם ההקפדות וההנחיות של הידורי הכשרות מהגאונים חברי בד”צ ‘שארית ישראל’, אבל כל קהילה, כל כולל וכל קבוצה תקבל את דרישותיה המיוחדות ללא יוצא מן הכלל”.

למשל, תוכלו לתת דוגמא אלו דרישות?

“ישנן קבוצות שישלחו יום קודם לשאוב ‘מים שלנו’, יש אחד מראשי הכולל החשובים שנוהג מידי שנה להגיע לכאן במיוחד יומיים לפני האפייה, כדי לבדוק מקרוב את כל תהליך ניפוי הקמח. אל תשכחו את רבני השכונות ומורי ההוראה, שמיד לאחר חג הפסח בימי קציר חיטים, מגיעים בעצמם לשטח להיות בזמן קצירת החיטים ובכל תהליך ניקוי החיטים. גם בזמן שמפרישים תרו”מ יש רבני קהילות שמקפידים להיות במקום וכמובן להביא “פרוטה חמורה” כדי שיהיה להם מטבע לכל השנה”.

למה באמת ה’נדיבות’ הזו?

“הוא אשר דברנו”, מבהירים מנהלי המאפייה, “הדבר הראשון שעומד מול עיננו זה כבוד חכמים! זו מאפייה של בני תורה, ואם בני התורה מכל אתר ואתר ועל צבאם ראשי הישיבות, יושבי על מדין, מורי הוראה נתנו בנו אמון לבוא דווקא לכאן, אנחנו נותנים לכל אחד ואחד את הדרישה לפי החומרה שדורש. יש שיבקשו ליבון מיוחד לכלים. יש שיבקשו “מינוי שליחות” בכתב כדי שיוכלו בעצמם להפריש חלה מהמצות שאפו. יש שיחליפו את הבדים בכל הברזים מהם יוצאים המים. זה הייחודיות של ‘מצות חבורה’ בית שמש. אמור מעתה: זו המאפייה של עולם התורה! וכמו שבעולם התורה, יש הקפדות שונות, ויש הידורים שונים וכולם מתקבלים לרצון כשהם לפי מסורת ההלכה, כך כאן במאפייה”.

אחרי ההקדמה וההסבר נכנסנו לביקור בשטח המאפייה, ותחילה לחדר בו מאוכסנים החיטים ושקי הקמח, שם טוחנים את הקמח, ושם נמצאות הנפות המהודרות המנפות את הקמח בשני שלבים. הרב גולדבלט מספר, שעבודת ההשגחה מתחילה מיד לאחר הפסח, עוד זמן רב לפני שהחיטים מגיעות למחסן כאן בבית שמש.

“אנחנו מקפידים מידי שנה”, מדגיש המנהל הוותיק הרב שמעיה יוספוביץ, “להיות ‘מעלים בקודש’; משנה לשנה מוסיפים בהקפדות והידורים רבים ע”מ לתת לציבור בני התורה האברכים בכל אתר ואתר, שיוכלו להגיע בצוותא עם ראשי הכוללים ורבני השכונות ברחבי הארץ ולהיות רגועים שהכל נעשה בהידורים המקסימלים”.

“מאחר וזו המאפייה של כלל ציבור בני התורה, לכן עשינו מאמצים רבים לתת כשרות למצות של שבולת שועל המיועדים לאנשים חולי צליאק, וכן למצות מכוסמין – גם מצות יד וגם מצות מכונה, וזאת ע”מ לאפשר גם לאותם אנשים שחייבים זאת מבחינה רפואית לקיים את המצוה בשלימות ובהידורים המיוחדים הנהוגים כאן”.

היכן מתבטאת המעורבות של חברי הבד”צ עצמם? “למעשה, חברי הבד”צ מעורבים בפועל עוד הרבה לפני פתיחת שערי המאפייה. מיד לאחר חג הפסח אשתקד, זהו זמן קציר החיטים, ואז כבר אפשר לראות דבר נפלא – איך שהגאונים חברי בד”צ ‘שארית ישראל’ מלווים בעצמם את כל תהליך הקצירה, וכך לאחר מכן בתהליך טחינת החיטים, פרשת תרומות ומעשרות, נתינת מעשר ראשון ללוי, ועד לשלב שאיבת המים שלנו, ניפוי הקמח לפני האפייה וכל שלבי האפייה”.

אנו מבקשים מהרב גולדבלט לפרט קצת יותר על תהליך הכנת הקמח עד לשלב האפיה, והרב גולדבלט פותח בהסבר:

“התהליך מתחיל לאחר חג הפסח אשתקד, בשלב בדיקת השדות וההחלטה באיזה אזור ניתן לקצור. כבר אז מלווה חבר הבד”צ הגרא”ה רובין שליט”א ועמו מפקחי הבד”צ את בעלי המאפייה בבדיקות עצמן בשטח. המפקחים מאשרים את השדה שאינה רטובה או לחה, כדי לדעת בבירור שהחיטה יבשה במידה הנדרשת על פי ההלכה, ושהשדות נקיים מירק ומשיבולים שוכבות. לחות בחיטין עלולה לגרום לחימוצן; כשבשטח פלשה צמחייה זרה, צמחים אלו מכילים לחות ואם הם ייקצרו עם החיטים הלחות עלולה להביא לידי חימוץ. חשוב לדעת, כי לחות של טל עלולה להצטבר גם בין שבולים שוכבות, אך כל זמן שהחיטה מחוברת היא אינה מחמיצה מכמות כזו של לחות, אבל אחרי הקציר יש לחשוש ולנקוט בצעדים הראויים. לכן המפקחים סורקים את השטח כבר כמה ימים לפני הקומביין ומנקים אותו מחששות אלו”.

“חברי בד”צ ‘שארית ישראל’ מקפידים להיות מדי שנה בשעת הקצירה ולעלות לקומביין בשעת קציר החיטים. אחת החומרות עליה עורר בזמנו עמוד ההוראה מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל, היא שנהג הקומביין יהיה יהודי שומר תורה ומצוות המבין את משמעות פעולתו, כדי שקציר החיטים יהיה “לשמה” ברמה הראויה לבני התורה. כמובן, המכולות אליהן נשפכים גרעיני החיטה מהקומביין נבדקים היטב בטרם יישפכו אליהם הגרעינים, כדי לוודא שהם ריקים, נקיים ויבשים”.

“לאחר מכן, מעבירים את החיטים בהשגחה צמודה עד ה’מכון לניקוי זרעים’ שמעביר במסננותיו את הגרעינים ומכשיר את החיטה לשלב מתקדם יותר של הטחינה, ומהמכון מעבירים אותן אל מפעל “מצות חבורה” בית שמש, כשגם נסיעה זו נעשית בליווי ושמירה צמודה של משגיחי הכשרות”.

“בשנה שעברה, ערב שנת השמיטה, הקפידו לקצור כמות כפולה של חיטים, כדי שתספיק גם לשנה הזו, שנת השביעית, וגם לשנה הבאה שנת השמינית, ובכך להימנע מהצורך לייבא את החיטים מחו”ל, דבר מורכב בשל הצורך בשמירה מוקפדת מאד כאמור בכל מהלך העברתם ארצה”.

“בשלב זה עורכים הפרשת תרומות ומעשרות. אחד המעמדות המיוחדים במינם הוא לראות את חברי הבד”צ הגר”צ ובר שליט”א, הגרי”י במברגר שליט”א, הגרש”צ רוזנבלט שליט”א והגרא”ה רובין שליט”א, בעת הפרשת התרומות ומעשרות של המצות. הם מחזיקים בידם את ה’דרך אמונה’, ספרו של רשכבה”ג מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי זצוק”ל שעמד משך שנים כעמוד האש לפני המחנה בהנהגת בד”ץ ‘שארית ישראל’. לאחר כתיבת הנוסח המדויק ע”י הגאונים שליט”א, נעשית ההפרשה ע”י הרב שמעיה יוספוביץ שליט”א, שזכה במשך כל השנים מיום קום המאפייה עוד ביד בנימין, ללוות את כל גדולי ישראל בתהליך אפית המצות”.

“על הידור מיוחד בשלב זה בקשו גדולי ההוראה זצוק”ל במיוחד להקפיד במאפייה שסמלה הוא הדאגה לבני התורה ומבקשת לדקדק ולהדר בהלכה קלה כבחמורה, והוא שה’מעשר ראשון’ יינתן בפועל ללוי, ושלא ישתמשו בקמח מחיטים שמעשר ראשון מעורב בהם, וכפי הוראת מרן החזו”א זצוק”ל”.

“תהליך טחינת החיטים מתחלק לשני חלקים. חלק אחד, טחינה של רש”י – רחיים של יד, ששם יש הקפדה גדולה מאד על הפועלים שטוחנים את החיטים שיהיו יראי שמים. החלק השני, טחינת החיטים במטחנה הגדולה. שלב זה נעשה רק לאחר שהושלמו כל ההכנות הרבות של ניקיון המטחנה. חובה לוודא ולדעת בבירור שהכל נקי ללא כל חשש מכל סוג שהוא של חרקים ולכלוך. לאחר שאבני הריחיים של מכונות הטחינה פורקו ונוקו, נעשית הטחינה. אגב, באבנים אלו ישנה מערכת מיוחדת המונעת את התחממותם”.

“לאחר מכן מתבצע ניפוי הקמח, ומשם עובר הקמח לחדר מיוחד בו הוא מאוחסן שלושה ימים כנדרש עפ”י ההלכה. בחדר זה ממוקמת נפה שניה המשמשת לניפוי החוזר של הקמח לפני שלב האפייה ממש”.

“כעת שלב שאיבת ‘מים שלנו’ ממי באר. זהו הידור נוסף שהקפיד עליו מרן הגאון מטשעבין זצוק”ל, לשאוב ממים ללא כלור, מים טבעיים בלבד. תהליך השאיבה עצמו נעשה ע”י שומר תורה ומצות שמגיע בשקיעת החמה לשאוב לפי הזמן שקבעו חברי הבד”צ שליט”א. ניתן לראות מדי יום, איך מגיעים אברכים בהסעות מאורגנות לישוב מסילת ציון בואכה בית שמש הסמוך למאפייה, הם באים לפקח מקרוב על המים שנשאבים עד להנחת המכלים הגדולים במקום המיוחד ל”מצות חבורה” בית שמש. עוד הידור בלעדי עליו מקפידים ב”מצות חבורה” בית שמש על אף העלויות הגדולות הכרוכות בו, שפרויקט שאיבת המים למצות מכונה נעשה ע”י חביות גדולות שנלקחות מדי יום ביומו”.

כאן אנחנו עוצרים רגע ושואלים: ואם לא מקפידים על כל ה”חומרות”, אז המצות לא כשרות למהדרין? הרב יוספוביץ עונה על המקום: “בפסח עם ישראל רוצה שיהיה בתכלית ההידור. וזה לא מהיום, ישראל עם קדושים תמד נזהרו ודקדקו בפסח יותר מכל ימות השנה, ואם אפשר להדר בעוד חומרות ודקדוקי הלכה, בפרט שמדובר במצות העולות על שולחן מלכים, ובפרט שמדובר על מצות בפיקוח בד”ץ ‘שארית ישראל’ – אין בכלל שאלה!”

אבל החומרות לא מסתיימות בשלב זה, הם רק מתחילות.

“תהליך אפיית המצות”, מדגיש ר’ שמעיה יוספוביץ, “נעשה ע”פ הוראותיו של גאב”ד ‘שארית ישראל’ הגרח”ש קרליץ זצוק”ל, שרידוד הבצק ייעשה על נייר שמתחתיו מונחות פלטות שיש. כך נוצר מצב של קור ואז המצה לא מתחממת בזמן רידוד המצה”.

“דבר זה נבדק והוכח לגבי חום המצה, שבאופן זה מרגע התחלת תהליך הלישה עד להגעה ל’רעדלר’ (המחורר), המצה מתקררת ומגיעה בפחות מעלות חום מתחילת הלישה. בביקור שנעשה לפני כשתים עשרה שנה אצל עמוד ההוראה מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל, הוא שיבח מאד את ההידור של פלטות השיש שיוצרות התקררות ומונעות חימום, ואמר שצינון הבצק מובא בהלכה שהוא מונע חימוץ”. ר’ שמעיה ממחיש איך מרן הגרי”ש תפס בידו ואמר לו: ‘אבל עם הכל, צריך להזדרז במצות…’

ומשר’ שמעיה מתחיל לדבר על החומרות המיוחדות של “מצות חבורה” בית שמש, פיו אינו פוסק.

– “הלישה [‘פינער’] נעשית ביד ולא על ידי מוטות ברזל. כמו כן, רידוד הבצק נעשה במערוכי עץ שכל 18 דקות עוברים שיוף במכונה מיוחדת, כשלאחר מכן המערוכים נבדקים ע”י המשגיח”.

– “התנור מוסק אך ורק ע”י עצים, וכאן אנו רואים גזירי עצי זית, כמובא בגמרא שיש “שבח עצים בפת”. דבר זה כמעט לא רואים במאפיות אחרות”.

– “יש הקפדה מיוחדת על שני אופים: אחד מכניס ואחד מוציא, ע”מ למנוע שהיות על שולחן ה’רעדלר'”.

– “הרעדלר מחורר את המצה בשלמותה בפעם אחת שעוברים על המצה ומיד מוכנסת לתנור”.

“לפני שנתיים”, מספר הרב סטנייצקי, “זכינו להיכנס לרשכבה”ג מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זצוק”ל, ולהראות לו את ה’רעדלר’ הגדול של המצות יד, ועל שולחן מלכים, שולחנו של מרן שר התורה זצוק”ל, נפתח דיון הלכתי בדברי התרומת הדשן שפעולת החירור במצה לא מבטלת את השהיות שהיו קודם, במידה והיה שהיה בבצק, משום שפעולת החירור הוא לא עסק גדול כ”כ שמבטל את השהיה. מיד שאל מרן שליט”א, האם המחרר הגדול מונע זאת, וענה שרעדלר גדול זה בגדר עסק גדול ולכן מבטל השהיות. ומאד שמח על כך”.

הרב סטנייצקי והרב גולדבלט מובילים אותנו לחדר פנימי, שם אנו רואים מתקן מיוחד ובתוכו עומדים מצות לקירור. “זה להפרשת חלה”, מסבירים לנו. “זה ארון מיוחד שנבנה לאחר הביקור אצל מרן שר התורה זצוק”ל. למעשה הוא כותב זאת בספרו הגדול ‘דרך אמונה’, שיש מחלוקת אם כלי שמחזיק יותר מארבעים סאה, אם הוא מועיל לצירוף סל, ולכן אנחנו מחמירים כאן לעשות מתקן בודד שלא מחובר לא לקיר ולא לרצפה ובתאים נפרדים שיוכל להיות ‘צירוף סל'”.

כשאנחנו עוברים מאגף המצות יד לאגף המצות מכונה, מנהל המאפייה נזכר באותו ביקור מרגש במאפייה של רשכבה”ג מרן שר התורה זצוק”ל, שבמהלך ביקורו התבטא כך: “ברור הדבר, שאחת מעיקר הסיבות שגדולי ישראל אסרו בזמנו את מצות המכונה, היא בגלל העובדה שלא היה ניתן לנקות את המכונות כראוי, אבל כאן מדובר במצב אחר לחלוטין, כשהכל מתפרק ועובר תהליך ניקוי קפדני, כך שאפשר להגיע ולנקות בכל מקום, ולכן אין החשש הזה במצות הנאפות ב’מצות חבורה בית שמש'”. ואכן, כל פס היצור מתפרק לרכיביו כמו לגו. ישנן מספר מערכות המכילות את כל הרכיבים, וכשמפורקת המכונה, מערכת חילופית מורכבת באופן מיידי. את הערכה שהוסרה זה עתה ינקו במהלך ח”י הרגעים הבאים, של אפיית סדרת היצור הבאה. זהו זמן רב שמאפשר ניקוי יסודי ולא חפוז וכן בדיקה קפדנית, וזה מסממני ההיכר הייחודיים של המאפייה כאן שדומה שאין לה אח ורע.

בסיור שערכנו באגף המצות מכונה, מוסבות עינינו לפרט שנראה אולי זניח, אבל הוא עיקרי מאד. כל תהליך ה’קמח מים’ הוא לא חשמלי אלא על ידי ‘כוח גברא’, ועיבוד הבצק נראה כנעשה בתהליך פיראטי ומיושן.

משלב זה ואילך הבצק עובר למכונה הגדולה, כשעם הנחת הבצק עומדים בסמוך ע”מ לעשות הפרשת חלה מכל יחידת בצק שמגיעה המחויבת בחלה. לאחר מכן עובר הבצק ‘בולסים’ מיוחדים שמרדדים את אותו ומגיע לרעדלר הגדול. כאמור, הרעדלר מתפרק כל 18 דקות וישנו רעדלר נוסף ע”מ שיוכלו האברכים בני החבורות לבדוק בין תנור לתנור את הרעדלר וכן את כל הסכינים והכלים המשמשים בשעת האפיה.

משם עולות מצות הבצק על מסילה עטופה בניילון חדש חד פעמי. חד פעמיותו של הניילון מונעת הצטברות פירורים מהמצות הקודמות שעברו על הסרט הנע, אשר יש חשש שנחמצו מחום התנור. מנהלי המאפייה מספרים לנו, כי גדולי ישראל שביקרו במאפייה הביעו את התפעלותם מחידוש זה.

הסרט הנע מוביל את הבצק אל התנור, שם המצות עוברות על רשת בתוך התנור הלוהט. מיד עם כניסת המצות לתנור, חום התנור הוא בשיעור כזה שמסוגל לאפות את המצות בפרק זמן קצר יחסית. ואכן, במהירות הבזק, המצות יוצאות מצידו השני של התנור, אפויות ולוהטות, ומשם נוסעות על מתקן מיוחד ופועלים מעמיסים אותם על סלים ורשתות ברזל המובילים אותן ל’טיול’ במסוע על פני כל החדר כדי שיתקררו ויתאווררו, זאת משום שחשוב לארוז את המצות כשהן קרות. בסוף התהליך נשקלות המצות ונעטפות ביריעת ניילון, ואו אז, הן נכנסות אחר כבוד לתוך קופסאות הקרטון עם החותמת המהודרת של בד”ץ ‘שארית ישראל’ – העדות להידור המושלם.

“שמנו לב”, אנו מציינים בפני הרב סטנייצקי, “שהכנת הבצק מנתינת המים עד האפייה נעשית במהירות עצומה”. ר’ חיים אהרן מחייך ואומר: “שאלתם על הידורים, זה ‘הידור’ נוסף!” והוא מפנה אותנו לתשובות מרן החתם סופר ומצטט: “הנה אנחנו מקפידים שלא יהיה ולא ישהה מתחילת נתינת מים לקמח עד שתוציא המצה מהתנור אלא ב’ או ג’ מינוטין, ואע”ג דשיעור חימוץ הוא י”ח מינוטין, מ”מ במדינתנו זריזין במצוה זו אפי’ הפחותים”.

“מלבד זאת, סיבת ההקפדה המיוחדת כאן על כל ההידורים כפי ששאלתם קודם”, אומר הרב סטנייצקי, “כי זו המאפייה של ציבור בני התורה. כאן פוגשים, את כל עולם התורה. אין קהילה תורנית מכרמיאל שבגליל, טבריה וצפת שבצפון, ועד דימונה, ירוחם ובאר שבע שבדרום, שלא אופה כאן ‘חבורה’. אין קהילה שמכבדת את עצמה בבני ברק ובירושלים שלא מגיעה לכאן לאפות את מצותיה, במאפייה של בד”ץ ‘שארית ישראל’. בשבוע הראשון של ניסן שזה כבר בין הזמנים, נראים כאן ראשי ישיבות חשובים. יש יום קבוע שתמיד היה מגיע לכאן הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין זצוק”ל ובאותו יום היה נפגש כאן עם יבדלח”א הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט”א והמאפייה הפכה להיות ‘בית מדרש’ של הלכה עם ריתחא דאורייתא.

לא בכדי התבטא בזמנו עמוד ההוראה מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל, שזו המאפייה המהודרת ביותר, כי הידורים הנהוגים ב’מצות חבורה’ אינם קיימים בשום מקום אחר!