מי ששייך לערי הפרזות אפילו יום אחד קרוי פרוז וקורא בי"ד, וכן אם הוא שייך למוקפים אפילו יום אחד קרוי מוקף.

מי שגר בערי הפרזות ונוסע לפורים למוקפים ולהיפך, כדי להיקרא פרוז או מוקף כפי העיר שבה נמצא בפורים צריך ב' תנאים:
א. שיהיה דעתו בשעת נסיעתו [והיינו בעת יציאתו מביתו] להיות שם בעלות השחר.
ב. שגם יהיה בפועל באותו מקום בעלות השחר.

לפיכך תושב ירושלים שנסע לשאר ערי הארץ, אם היה דעתו בשעת נסיעתו, לחזור לירושלים בליל י"ד – קורא בט"ו [ואפילו שלבסוף נתעכב בעיר הפרזות בי"ד בבוקר].

אם היה בדעתו בעת נסיעתו, לחזור לירושלים ביום י"ד בבוקר, וגם נשאר בפועל בעיר הפרזות ביום י"ד בבוקר – קורא בי"ד.
ואם חזר אח"כ לירושלים קודם עלות השחר של ט"ו והיה שם בעלות השחר – קורא גם בט"ו את המגילה בברכה.

תושב ירושלים שנסע ביום י"ד לערי הפרזות, על דעת לחזור לירושלים ביום ט"ו לאחר עלות השחר – פטור מכאן ומכאן, ויש לו להימנע מלעשות כן.
ואם בהכרח לו לעשות כן – יקרא בט"ו בלא ברכה לחוש לשיטת הראש.
[ודע, שאם חזר לירושלים קודם עלות השחר של ט"ו – קורא בט"ו בברכה, על אף שלא היה בדעתו בכך בעת נסיעתו].

תושב שאר ערי הארץ שנסע לירושלים:
אם היה בדעתו בעת יציאתו לחזור לעירו קודם עלות השחר של ט"ו – קורא בי"ד [אפילו בירושלים], ואף שלבסוף נאלץ להישאר בירושלים בט"ו [והטעם משום שלעשותו ירושלמי צריך את שני התנאים כאמור, ועל כן כל זמן שהוא לא ירושלמי יש לו דין של פרוז שצריך לקרוא בי"ד].

אם היה בדעתו לחזור לעירו ביום ט"ו – קורא בט"ו, וצריך שיישאר בירושלים בבוקרו של ט"ו, שאם לא כן הפסיד את קריאת המגילה של י"ד וט"ו.

תושב שאר ערי הארץ שעלה לירושלים בליל ט"ו ונשאר בירושלים בעלות השחר:
דעת שו"ת מנחת שלמה שמקיים יומיים פורים, כיון שנתחייב בי"ד וט"ו.
אבל לדעת החזו"א והאור לציון יקרא מגילה בלא ברכה כיון שקרא בי"ד בברכה [ואם עקר דירתו בליל ט"ו ועבר להשתקע בקביעות בירושלים – לכל הדעות יכול לקרות שוב בט"ו בברכותיה].

דע, שאם נתחייב לקרוא בי"ד – קורא בי"ד אפילו אם נמצא בירושלים, ואם נתחייב לקרוא בט"ו – קורא בט"ו אפילו נמצא בשאר ערי הפרזות.