א.כיום אנו מתקשים לקבוע מתי הזמן המדויק של “כלו הפירות מהשדה”, ולכן ברוב המינים קיים ספק אימתי הוא זמן הביעור.
ב.על כן נהגו להפקיר את הפירות ביום תחילת הספק ולהכניסם לביתו בחזקת מופקרים, והיינו שיתכוון שלא לזכות בפירות אלו כל זמן הספק. וצריך להקפיד לומר בפני אותם שמפקיר בפניהם, שאע”פ שהוא מכניס את הפירות לביתו, הרי הם מופקרים ועומדים.
ג.במס’ מינים קבעו חז”ל זמן לביעור, ואלו הן:
תאנים – חנוכה של שנה שמינית.
תמרים – פורים של שנה שמינית.
ענבים – א’ דפסח של שנה שמינית.
זיתים – חג שבועות של שנה שמינית.
ד.זמן הביעור של היוצא מהפרי הוא בזמן הכילוי של הפרי, ולכן יין הנעשה מענבים של שביעית – זמן ביעורו בזמן כילוי הענבים, ושמן זית של שביעית זמן ביעורו בזמן כילוי הזיתים.
ה.דבר מאכל שנבלע בו טעם מפרי של שביעית [ע”י כבישה או בישול] – זמן ביעורו כזמן הביעור של אותו הפרי.
ו.תערובת של שני מינים החייבים בביעור, כגון דובדבנים של שביעית הכבושים יחד עם משמש של שביעית – יבער כל מין כשמגיע זמן ביעורו, ואין הטעם של המין שזמן ביעורו מוקדם מחייב בביעור את המין שזמן ביעור מאוחר יותר.
