כיצד מבערים פירות שביעית - הדרכה מעשית לכל בית

זמן הביעור של רוב סוגי הפירות הוא במהלך השנה השמינית, בחודשים הבאים עלינו לטובה. “מדריך הכשרות” של בד”ץ שארית ישראל מגיש לציבור הדרכה מעשית ומקוצרת לקיום מצוות ביעור בפירות שביעית.

הרה”ג אפרים מרגלית שליט”א
נאמר בתורה על פירות שביעית: (ויקרא כה ז): “ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול”. ודרשו חכמים: “כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה – אתה אוכל ממה שבבית, כלה לחיה מן השדה – חייב אתה לבער אותו המין מן הבית”.

וכך מצוות ביעור למעשה:

א.אוכלים פירות שביעית כל זמן שאותו סוג פרי מצוי בשדה. משכלה אותו סוג מן השדה – חייב לבער אותו מן הבית.

ב.וכיצד מבער? בהגיע זמן הביעור יוציא את הפירות מביתו ויפקירם בפני ג’ בני אדם.

ג.לאחר הביעור רשאי לחזור ולזכות בפירות שביער.

ד.עבר זמן הביעור ולא ביער – נאסרו הפירות באכילה וצריך לקברם או לשרפם או לאבדם בכל דרך אחרת.
א.פירות הקדושים בקדושת שביעית חייבים בביעור.

ב.יבול נכרי לנוהגים כהמבי”ט והחזו”א שיש בהם קדושת שביעית, נחלקו הפוסקים האם חייבים בביעור.

ג.פירות שהם הפקר בזמן הביעור – אינם חייבים בביעור.

ד.לפיכך, פירות שהם ברשות “אוצר בי”ד” בזמן הביעור אינם חייבים בביעור, אולם פירות שנקנו מ”אוצר בי”ד” קודם זמן הביעור חייבים בביעור בהגיע זמן הביעור.
א.כיום אנו מתקשים לקבוע מתי הזמן המדויק של “כלו הפירות מהשדה”, ולכן ברוב המינים קיים ספק אימתי הוא זמן הביעור.

ב.על כן נהגו להפקיר את הפירות ביום תחילת הספק ולהכניסם לביתו בחזקת מופקרים, והיינו שיתכוון שלא לזכות בפירות אלו כל זמן הספק. וצריך להקפיד לומר בפני אותם שמפקיר בפניהם, שאע”פ שהוא מכניס את הפירות לביתו, הרי הם מופקרים ועומדים.

ג.במס’ מינים קבעו חז”ל זמן לביעור, ואלו הן:

תאנים – חנוכה של שנה שמינית.

תמרים – פורים של שנה שמינית.

ענבים – א’ דפסח של שנה שמינית.

זיתים – חג שבועות של שנה שמינית.

ד.זמן הביעור של היוצא מהפרי הוא בזמן הכילוי של הפרי, ולכן יין הנעשה מענבים של שביעית – זמן ביעורו בזמן כילוי הענבים, ושמן זית של שביעית זמן ביעורו בזמן כילוי הזיתים.

ה.דבר מאכל שנבלע בו טעם מפרי של שביעית [ע”י כבישה או בישול] – זמן ביעורו כזמן הביעור של אותו הפרי.

ו.תערובת של שני מינים החייבים בביעור, כגון דובדבנים של שביעית הכבושים יחד עם משמש של שביעית – יבער כל מין כשמגיע זמן ביעורו, ואין הטעם של המין שזמן ביעורו מוקדם מחייב בביעור את המין שזמן ביעור מאוחר יותר.
א.שיעור הפירות החייבים בביעור הוא מעט יותר ממזון ג’ סעודות, לו ולכל אחד מבני ביתו, אבל אם היו בידו רק מזון ג’ סעודות לו ולבני ביתו או פחות מכך, אינם חייבים בביעור והרי הם כמבוערים.

ב.שיעור מזון ג’ סעודות – כפי דרך אכילתו של כל אדם ואדם, ולכן בהגיע זמן ביעור של תאנים, ישער כמה תאנים דרכו לאכול בג’ סעודות כלפתן [אבל לא כמה תאנים ביכולתו לאכול בדרך קביעות סעודה], וזהו שיעור שלש סעודות.

ג.היו בידו הרבה פירות, רשאי לחלק לשכניו ולקרוביו שאין להם ממין זה ג’ סעודות, כדי מזון ג’ סעודות לכל אחד.
א.כלים שנתבשלו בהם פירות שביעית ובלעו טעמם, אין בליעתן חייבת בביעור, ולכן אין צריך להגעילם בהגיע זמן הביעור.

ב.גם לאחר זמן הביעור הפירות קדושים בקדושת שביעית.

ג.בחג הפסח, אין צריך לבער מהיין לד’ כוסות הצריך לו ולבני ביתו, שנכלל במזון שמותר להשאיר.

מעונינים להצטרף לגלאט!

הצטרף לניוזלטר ‘גלאט’ – מדריך הכשרות החודשי מבד”ץ “שארית ישראל” במתכונת דיגיטלית ישירות אליכם למייל