בתקופה האחרונה פרצה לתודעת הציבור, המהפכה העצומה שהובילה מערכת הכשרות של 'שארית ישראל' בכל שטח הכשרות בענייני הדגים, שהיה פרוץ עד לתקופה האחרונה.

מערכת הכשרות של בד"ץ 'שארית ישראל' פועלת כתנאי יסודי בכשרות הדגים בהוראות הרבנים הגאונים חברי הבד"ץ שליט"א, שכל סוגי הדגים ייבדקו "דג-דג" בסימני הטהרה המפורשים בתורה, למען יוכלו לעלות על שולחן מלכים בלא חשש מכשול. המחלקה לכשרות וטהרת הדגים שהוקמה ע"י בד"ץ 'שארית ישראל', הצליחה ב"ה בתקופה האחרונה לחולל גדולות ונצורות בתחום שהיה מוזנח קצת מחוסר ידיעה והבנה על בעיותיו הרבות.

מכתבם של גדולי ההוראה שליט"א, אליו הצטרף בחתימת ידו מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, עשה לו הדים עצומים בהיכלי התורה. דבריו של הגר"ד מורגנשטרן תלמידו המובהק הדולה ומשקה מתורתו של רשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, עוררו אף הם את ציבור בני התורה, להקפיד ולדקדק על תצרוכת הדגים, שאף הם יהיו תחת חותם הכשרות הנאמנה, הנוהגת לפי פסיקות מאורי הדורות לאורם צועד עולם התורה שנות דור. בשורות הבאות נעשה סיכום קצר של הנידון שעורר הדים עצומים בעולם התורה וההלכה, והתהיות הציבוריות שהתעוררו בעקבות כך.

רבים הם התוהים לעצמם בלחש או בקול, מדוע צריכים להשקיע כה הרבה בכשרות מהודרת בדגים? מה כבר יכול להיות בדג? אכן, אין מי שלא מודע היום על הצורך בהשגחה קפדנית ומהודרת לכל מוצר ומוצר מעולם התעשייה, אבל דגים?! בקלה, סלמון, אמנון, קרפיון, טונה, כולם משפחות של דגים בעלי סנפירים וקשקשת, רק לארוז אותם כמו שצריך וזהו. מישהו יכול להשחיל לנו כאן איזה מין טרף?! מה כבר יכול להיות בדג?

נכון, צריך הכשר כדי שלא יהיו טפילים ושרצים על הדגים ובתוכם. אבל בשביל זה מספיק לנקות היטב את הבריכות! מדוע צריך השגחה רצופה וקפדנית על כל דג ודג שיוצא מהבריכה? לשם מה צריך להעמיד משגיח לבדוק דג דג?

לא כאן המסגרת ולא זו הבמה, ללמוד את סוגיית הגמרא בעיון. נתמקד אפוא בתמצית הדברים, כפי הדרך שהציגו גדולי ההוראה שליט"א.

התשובה היא לא. בגמרא מבואר, שגם דג שבא לפנינו בלא קשקשת, אם ידוע שהוא מין שיש לו קשקשים, הרי זה מותר.

הבעיה מתחילה, כשהדג שבא לפנינו כבר חתוך, בלי הראש, ועל החבילה רשום כי הוא דג אמנון. מה לידינו יתקע שהוא אכן בשר מדג אמנון ולא בשר מדג אחר בלא סימני טהרה?

אכן, שאלה מצויינת.

הבה ונשמע מה אומרים באותם ועדי כשרות, עליהם אנו סומכים בחתימתם על כשרות הדג; על סמך מה הם הטביעו את חותמת הכשרות על הדג? האם הם בדקו בעת אריזת ומיון הדגים שמדובר במין הדג הכשר?

ובכן, בירור קצר בועדות הכשרות יעלה, כי למרות החתימה המתנוססת על האריזה, לא מדובר בבדיקה שבה נוכחו לראות את מין הדג עם סימני הטהרה. בחלק מועדות הכשרות למהדרין מן המהדרין, אומרים בצורה ברורה ומפורשת, כי מערכת הכשרות אינה בודקת כלל את סימני הטהרה על הדג, וזאת מהסיבה הפשוטה, כי לטענתם כל אחד יכול לבדוק זאת בקלות בעת רכישת הדג – המגיע בדרך כלל עם העור, כך שעדיין ניתן להבחין בסימני הכשרות שעל הדג.

מערכת הכשרות של בד"ץ 'שארית ישראל', הינה היחידה המקפידה על בדיקת כל דג ודג בעת אריזתו, שאכן ניכרים עליו סימני הכשרות עפ"י התורה.

הבעיה קיימת בתחומים רבים:

התחום הראשון והחמור ביותר, הוא תחום המסעדות, האולמות, הקייטרינגים ומטבחים תעשייתיים וציבוריים. רבים מהם סומכים בעיניים עצומות על חותמת הכשרות שעל אריזת הדג, ואין טורחים כלל לבדוק כל דג שאכן ניכרים עליו סימני הכשרות.

בשירותי קייטרינג רבים מצוי שגויים לוקחים דגים מהחבילה שהגיעה מסין, פורסים ומכינים אותם לבישול, ואף יהודי לא ראה את הדג מאז שיצא מהים עד שהגיע לצלחת. באופן זה נמצא כי אנו נכשלים באופן קרוב לודאי באכילת דג שלא הוכרו עליו סימני הכשרות שעליו, שעל פי המתבאר בגמרא ובשו"ע, אין זה נחשב בחזקת דג כשר.

התחום השני הוא התחום הביתי, והוא מתחלק לשנים.

א. האם באמת כל אחד מאיתנו מודע לצורך לבדוק את סימני הדגים? האם אפשר לסמוך על כך שבכל בית יהודי אכן בודקים את סימני הטהרה של הדגים?

ב. האם בפועל ניתן לבדוק בבדיקה ביתית פשוטה את סימני הטהרה?

ובכן, ברוב הדגים המגיעים עם העור על חתיכות הפילה, אכן ניתן לראות עדיין שאריות קשקשים ועל פיהם לבד ניתן לסמוך לכתחילה על כשרות הדג. אולם מאידך ישנם דגים, למשל דג אמנון (מושט) וטונה בשימורים, המגיעים לשיווק כשהם מנוקים לגמרי מהקשקשים, ובהם באמת לעיתים קשה מאד לבדוק את סימני הטהרה.

לסיכום נקודה זו, נשאל: האם אפשר לתת הכשר "למהדרין" על דבר שלא לכל הדעות אפשר להכשיר למאכל? התשובה היא פשוטה לכל בר דעת.