כמובן, ההתפתחות של הטכנולוגיה עוזרת לענייני הכשרות כמו בכל ענין אחר בעולם בו אנו חיים. ניתן למנות כדוגמא את האפשרות לקבל מידע בצורה מהירה, שע"י כך אפשר לדעת בקלות מה שקורה, להיות בקשר רצוף ונגיש עם המשגיח, להיות בקשר עם הרב ולשאול אותו בקלות שאלות דרך הטלפון מבלי הצורך להיפגש.

מאידך צריך לדעת, שלפעמים דווקא בנושא זה עלולים להיות בעיות, משום שקשה לעיתים לסמוך לחלוטין על מידע שמועבר בצורה לא ישירה כגון מסר שנשלח באופן כתוב, בפקס וכיוצ"ב, שיש בזה שאלה מהי הנאמנות של זה. לדוגמא, כשנשלח צילום יש לדון אם הדבר נחשב עדות מהימנה. במקרים אלו יש להעריך באופן מדוד ונכון את מהימנות המידע שמגיע באופנים אלו.

הטכנולוגיה יכולה להועיל מצד אחד, אך מצד שני יש בה מכשולות שלא היו בעבר. למשל, בזכות הטכנולוגיה מצאנו שיש חמץ במוצרים מסוימים שחשבנו עד אז שהם ללא חשש. מצאנו בחומצת לימון וחומרי יסוד בעיקר מסין, שיש בהם חשש אמיתי של חמץ. גם בנייר רגיל, מצאנו שהוא עשוי מחיטה – כיום בעקבות השיפורים בתעשייה, עושים הרבה דברים מחיטה, מה שבעבר עשו מנפט.

גם בתרופות, ממתיקי התרופות עשוים מחומרים בעייתיים שהתגלו לנו רק בזכות הטכנולוגיה. אם כן, אין ספק שהטכנולוגיה מסייעת רבות להקפדות של גוף הכשרות שלא היו יכולות להיות בעבר.

ניתן להביא כדוגמא את מצלמות המעקב שקיימות היום. על ידי שימוש במצלמות ניתן לפקח באופן משמעותי ומוקפד כפי שלא היה ניתן בעבר.

חשוב רק לדעת, שהדבר מועיל רק אם המצלמות פתוחות כל הזמן ברצף, אבל אם יש הפסקות או שהמצלמות פתוחות אך אינן נתונות במעקב רציף, חוששין על כשרות המקום.

תלוי איך מסתכלים על זה. מצד אחד, מה שמאשרים שהוא ללא חשש, הוא לכאורה מוחלט. מצד שני זה ודאי יכול להקשות ולהביא למכשולות.

הגר"צ הזכיר את הנייר שמצאנו בו חמץ. חשבנו שבנייר קיים החשש רק במה שעשוי מעמילן, ולאחרונה נודע לנו בעקבות בדיקה שגם בנייר שעשוי מספירט, מקורו עם חשש חמץ.